ומחר, כשייפקחו העיניים וכולם שוב יקומו לבוקר חדש,
מישהו יחשוב עליי? מישהו יזכור שהייתי שם ניצבת בינכם?
ואולי, כשיעצמו את העיניים, לפני השינה, עוד יראו אותי מהלכת,
לפעמים יחפה לפעמים נעולת כפכפים לבנות?
ואני כמו מלאך אתעופף בינכם כל ימיי אתהלך לי כרוח בין ענפי
עציי הדעת ואצביע לכם על מכשולים ומהמורות בדרככם/בדרכנו.
אני כסימן לבריאות, כסימן לחולי, כסימן למוות וסימן לחיים
ובעצם... אני הריקה שהולכת עודנה אחריכם אהוביי מגנה,
משמרת אך עודנה ריקה מבפנים,
עודני ריקה מבפנים!!!
זעקת אילמים לוחשות שפתיי אל לב גווע וידיי רועדות באומרי לכם
שחייכם חיי הם, וחיי חייכם כי ריקים המה וריקים אף אתם.
ומחר, כשייפקחו העיניים וכולכם שוב תקומו לבוקר חדש,
שוב איש לא יזכור, ודמעה לא תיפול וחרוז לא ייכתב, והשיר לא
יושר כי כבר איש לא יידע שהייתי, איש לא יזכור קול רגליים
יחפות בצידיי הדרכים , מחר, כבר לא אהיה כאן עימכם ובעצם מחר,
לא תהיו כאן איתי, אך אני, אני עוד אזכור, לא אוסיף כמותכם
לשכוח, כי חייכם חיי הם,
וחיי הינם ריקים!!!