|
וכשהאור כבה
רחש עטף את גופי
נגיעה
שיגעון העצבות מסתנן
מאכל את השתיקה
הליכה
וכשנספג החום
נגיעה
שגרת הזמן מבקשת להמית
שכיבה
נגיעה
מצמררת את העור
מאפשרת לי לזכור
בריחה
ואולי
לא היה
נגיעה |
|
|
"תגמור כמו
שאתה, כמו
שהיית..."
הועד המתרגם
מתפעל מהסובלנות
של מר קוביין |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.