|
ולו יכולתי להמיר את כאב הפרידה ממך
למשחק בחבל
ששיחקתי כשהייתי קטנה
הייתי עושה זאת.
אז, ניערנו את החבל
וסובבנו אותו
עוד ועוד
כמעט בלי הפסק,
עד מצאה "זו שתורה"
פירצת זמן קטנה,
נכנסה
התחככה במכאוב
ויצאה.
מוקדש לדב |
|
|
מאז אותו מפגש
לא הצלחתי לעצום
את עיניי. לא
הייתה לי כל
תחושה באף לא
אחת מרגליי,
וכנראה שגם לא
בשום איבר אחר.
ידעתי שלא הייתי
צריך להתגרות
בגורלי בפעם
התשיעית.
החומרים שהגוף
שלי הכיל לתוכו
בימים האחרונים
כנראה עשו את
שלהם...
(מיומנו של חתול
מפוחלץ) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.