אתמול, גם אני יצאתי ממצרים
נכנסתי בשערי בית החולים בבוקר וכשיצאתי
העולם היה אחר.
התפאורה לא זזה במילימטר
אבל הכל היה אחר.
כשהגעתי הביתה ופתחתי את השער הרגשתי כמו אודיסאוס
עמדתי נטועה במקומי ויכולתי לראות
את דמותי יוצאת מדלת הבית
סוגרת אחריה את השער
ונוסעת למקום שממנו לא תשוב עוד אותה אישה.
והזמן התקפל לתוך עצמו
והכל שט סביבי
ואני עמדתי שם ...
וכאילו לא עזבתי מעולם
וכאילו לא שבתי עוד מאותה נסיעה
וכאילו לא היה זה ביתי
וכאילו הבית היה בתוכי
והזמן התקפל שוב לתוך עצמו וקיפל אותי לתוכו
ולמראה בתי רצה אלי, צוחקת
נפלתי על ברכי ובכיתי.
השורשים שנטעו אותי לאדמה ויתרו על אחיזתם
ואני אספתי את הילדה שלי אלי
ושבתי הביתה. |
