מביטה בתמונה עם אהוב,
נזכרת מי הייתי איתו
אצבעות ידיו מלטפות את כתפי
הן יפות, ארוכות ועיניו מביטות...
רגליי חטובות ושחומות,
ירכיי נוגעות בבירכו
ותחושת ביטחון וזמן שלא זז
אבל עכשיו זה לא אז
ואני כאן - לא איתו.

הרבה זמן עבר מאז,
הוא חלף לאיטו במהירות
האני שניבטת מתוך התמונה
אינה האני במציאות.
והגבר שישב לצידי, שם
אינו מחבק אותי עוד
אך זכרון העיניים, אצבעות הידיים
שמור ועולה ברגעים של דמעות
קצת עושה עצוב וקצת משמח,
מעלה תהיות מפחידות
האם יתכן שבעולם הזה
אמצא עוד כזה לאהוב?