אני הולך בכביש
ומעשן חשיש...

שיר עם ישראלי

חתול שחור הלך בכביש
אגרה שחור וקצת צלע.
סטודנט שחור עישן חשיש
במעונות המכללה.

גנן שחור השקה שושן
שחור בגן השושנים.
נשא נאום נשיא לבן.
זהב שחור בעננים

נספג - משאב סופי שרוף.
והשטן נזכר ביום
שבו ביקש לבחון חירוף
נפשו של איש... "מה שמו? גיום?

ויון? ציון? אה כן: איוב.
אני הייתי אז תמים,
חשבתי: סבל ומכאוב
הם הטובים בפיתויים.

ואז נפלו גמלים, בנים,
יבשו שפתיים ושדות,
והוא הודה לאלוהים.
(חשבתי אז: כמו אידיוט,

עכשיו אני מבין: כמו צל
שלא נוטש את מטילו.)
כי הוא ידע מה הוא קיבל:
בריאה שלא אומרים לה לא.

על כן, לא יעזור לגזול,
ליטול, לקחת, למוטט.
יכולתי לרוכשו בזול,
אבל היה עלי לתת.

לא רק נשים, סוסים, זהב:
תשוקה לידע? - לגלות
למשתוקק את סודותיו
של היקום. תשוקת הילות,

קדושה ומעשים טובים,
גלימה צחורה? - לבנות מנזר,
לשלוח נס, חזון! רובים
וחיילים ומלך זר -

למשתוקק לנצחון.
לשלוח את דולורס הייז -
להומברט, ואת ים תיכון -
לאודיסאוס, ואת צ'ייז

מנהטן בנק - לתת ביד
לגעשעפטמאכער המוצלח.
זקנה, גרזן, מחשב נייד,
כשרון ציור, אורות הכרך.

(למרגריטה - את אהוב
לבה, צנוע ורהוט.)
אבל את הכנר ההוא
מייחסים לי בטעות..."

כך השטן בכובד ראש
הרהר. אקדח שחור ירה,
ושק שחור מיהר לפגוש
את הישורת השחורה

של הנהר. כבשה שחורה
ברחה לבד מיעקב.
(אני יוצרת אוירה.)
על חור שחור הרצה משקוב,

הוא אסטרונום רוסי מוכר,
שלו סטודנט שחור הגיש
את עבודת הסמינר,
ואז סופסוף עישן חשיש.