גן עדן שלי קטן
נמצא במרחק של חטא גדול
כי לא אני זרעתי בשדה הזהב
השדה שאהבתי להריח שנים
מישהו קוטף שם פירותיו

אולי פספסתי את הזדמנות חיי היחידה
לחיות עם מלאך
הכל שחור עכשיו

אולי הדמעות ינחמוני
אולי אטבע
אולי כבר איבדתי הכל

כבר לא אנפח בלונים
לא אנגן בכינורות
ולא אציף בפרחים
כי ליבי קפא ואולי כבר לא יפעם שוב לעולם

מאז רוחי נשברה במסעות החורף בתוכך
כששרפת את מחשבתי
וכישפת את נשמתי
ואז הפכתי שבר כלי

אך עוד נובטים ניצנים
מתוך אדמת הטרשים בליבי הקפוא
למרות שאגרטל הקסמים נשבר,
אולי יצמחו להם פרחים
כי מאסו רגלי מלרוץ על דרדרים