יושבת על הרצפה.
מבט אחד זרוק למעלה.
אני בשומקום, היא נרדמה על הספסל.
הוא מנגן, ומסתכל עליי.
אני לא יודעת מה אני מרגישה, אבל נהדר לי.
אנחנו בשום מקום, אבל טוב לנו ככה.
כי אנחנו ביחד.
עוברת על הספסל, מסתכלת על השמיים.
השמיים בגוון ורוד-סגול.
העננים נעים מהר.
קוראת לו, אומרת לו: "תסתכל".
זה תמיד עשה לו את זה, דברים מהסוג הזה, כוכבים, שמיים יפים,
עננים.
"אלו לא עננים, כימיקלים, תראי איך הם זזים מהר..."

אנחנו לא עננים, אנחנו כימיקלים.
תראו איך אנחנו עוברים מהר.