הלכתי לבקר אותך- שם במקום ההוא...
אך לא ידעתי שאתה לא שם.
הלכתי לבקר אותך - במקום השקט ההוא...
אך לא ידעתי כמה ליבי יצרח אליך.
הלכתי לבקר אותך - שם במקום השתול ההוא...
אך לא תיארתי לעצמי שהפרחים בליבי כבר יתייבשו.
הלכתי לבקר אותך - שם במקום הכתוב ההוא...
אך לא חשבתי שהאותיות ימחקו מולי.

הלכתי לבקר אותך - במקום שאומרים שהוא קדוש...
אך לדת לא היה אומץ להראות את פניה מולי...
הלכתי לבקר אותך - ופגשתי את השמש,
היא לחשה לי באוזני שגם לה קר לפעמים,
שגם שהיא פה מול כל העולם עומדת,
כואב לה לחמם קברים של ילדים.

אחרי שכבר דיברנו, והירח בא לבקר,
לו לא רציתי להקשיב החלטתי לוותר,
אולי כי אומרים שאתה נח שם והלילה הוא מנוחה,
אולי כי לא רציתי לדעת כמה כואב לו בגללך.

המשכתי במסע,
ושוב באתי לבקר,
לא ידעתי איך אפשר לוותר,
באתי לבקר את מה שאיננו כבר קיים,
באתי לבקר מישהו שהיה ונעלם,
באתי לשבת מול אבן לדבר עם הזכרונות,
באתי לבקר ועיני  שטופות מהדמעות...

אז המסע איננו תם, הוא ממשיך בכל ביקור,
ואתה הנך נעלם זה פשוט כך הולך הסיפור...

הריי אלוהים יושב לו למעלה,
מכתיב סדרי עולם,
מחליט ששם במקום ההוא,
שם אתה קיים...