רוני מזור / שנה בלעדייך |
ישבנו כולם, כל המשפחה,
אני זוכר, שראיתי את אבא בוכה,
אבא שלי בוכה?
הקשוח, והמלא ביטחון... בוכה?
אני זוכר שכמעט כולם בכו,
ואני רק מסתכל, וזה עומד לי בגרון,
ולא יוצא.
אני רוצה לצעוק, למה זה קורה לי?!
למה הכאב הזה?
למה אף אחד לא מבין?
אני כל כך מתגעגע, ועדיין לא מבין
איך עזבת,
והנה הדמעות מתחילות לצאת
ואותו הכאב, נשפך החוצה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|