סתם עוד יום פשוט
עוד יום רגיל.
עוד יום שבו אתלונן
וארגיש רגיל.
יום שבו שום דבר טוב
לא יבוא סתם כך.
יום שבו אחשוב
שהעולם לא נהפך.
יום שבו (כמעט) ארדם לי
כי אין לי מה לומר
יום שבו אחשוב
שלכולם מאוד קר.
יום שבו אחייך
רק אם אצטרך.
יום שבו לא אשים לב
על מי אני דורך.
יום שבו אני חושב שאדע
מה יהיה ומה היה
יום שבו לא אבחין
שאולי אני אעשה מעשה מדהים
משהוא שיעזור למישהו
ובשבילו זה לא יהיה סתם יום, כאילו
זה יהיה חג - סיבה למסיבה, אפילו.
ואני, אמשיך לי, סתם, כי משעמם
יום שבו לא אשים לב,
לאנשים שאותם אני כול כך אוהב...