זו תקופה בודדה כזו, תקופת ביניים.ביום אפשר ללכת עם גופיה
ובלילה אם חולצה ארוכה דקה ונעימה.זו תקופה בה כולם מתרגשים.
הרחובות מלאים באנשים יפים.כולם יפים בתקופה הזו של השנה.הכל
צבעוני הכל פורח.זו תקופה בה מחזרים אחד אחרי השני.זו תקופה של
התחלה חדשה.חנויות הפרחים מלאות עד אפס מקום.הכל נראה יפה
בתקופה הזו, אפילו הזבל בשוק נראה יפה.הלב מפסיק לפעום.

חושך מוחלט.השמש זורחת יש יום נפלא בחוץ השמיים בהירים ילדים
משחקים בגן עם גור כלבים שגר ברחוב.אבל חושך. הגוף מתקרר את
יודעת מה את מפספסת ורוצה לראות רוצה להרגיש אבל נלכדת את לא
יכולה הגוף רק ממשיך להתקרר.מנסה לבכות אבל אין לך על מה. רוצה
לצרוח רוצה שמישהו ישים אליך לב ישים לב שמשהו לא בסדר.

השעה שש וחצי והשמש שוקעת בחוף הים זוג זקנים יושב ורב על
ביטוח לאומי, זוג אחר מזדיין באגרסיביות מתחת לסוכת המציל והוא
יושב לבדו עם המצלמה מצלם מחכה רק לך.כמה שהוא אוהב אותך. את
לא תצליחי להכיל את זה בתוכך לעולם.

הלב חדל מלפעום העיניים נעצמות באיטיות ואת קורסת על הבטון
הקריר.שוברת את הראש בנפילה והדם מתחיל לזלוג בעדינות מושלמת.

את צופה בהלויה שלך כל כך הרבה אנשים.שתיארת את ההלויה שלך
לעולם לא חשבת שכל כך הרבה אנשים יבואו אבל הנה הם,המחנכת
מכיתה א,הזיון הראשון שלך,המוכרת מחנות הספרים האהובה
שלך,ההורים,החברות,האחים,המנקה של הבניין,השכן ממול,הרופא
המשפחתי ועוד כל כך הרבה אנשים של הכרת.

וכן הוא עומד ומצלם הכל מתעד את אהבתו הניצחית אליך עד
לשניותיך האחרונות מעל לאדמה.הוא אוהב אותך ואת בסך הכל פחדת.




לא הכל כזה סופני בחיים זו רק אני.