הוא ליטף את קימוריה
חפן את כל כולה
הוא גיפף את חמוקיה
נשק לה על שפה

הוא בכה איתה דמעות של סבל
והתפלסף איתה על הבל הבלים
הוא צחק איתה כל לילה
ושיחק איתה עם שחר מחבואים

גדול מאהביה
הוא ידע להתפלפל
היה איתה קשוח והתרכך
את סודותיה הכמוסים ידע הוא לנצל

נפיל איתן
ישב מתחת עץ התות
מצץ גבעול היה להוט
לשחק איתה כל רגע
להרגיש את עוצמתה
היא היתה אהובתו
תאוותו היחידה

הוא האיר את עלומיה
וכיבה את הנרות
הסתחרר איתה עם ליל
גם בשעותיה הקודרות

והוא ליטף את קימוריה
חפן את כל כולה
הוא גיפף את חמוקיה
ונשק לה על שפה

וטפיל אחד בודד
הפיל את הנפיל
את גדול מאהביה
וזה אינו מקרה רגיל
שכן עקשן היה הוא
עד נשימתו האחרונה
אחז בה, באהבתו
תאוותו היחידה

קינה על מותו של מאהב
שידע להרצין ושטויות לגבב
שידע לנעוץ את להבו החד
בעובי בשרה המדמם
הוא פצע ורמס בה
ולא ניסה להיתמם גם כשהכאיב

הם היו מהבהבים
בשעות אהבתם
ניצנצו ככוכבים
בעונג אדמדם
אשר זרח לו והאיר
ולרגע קט החוויר
ונעלם...

אך הוא החדיר את מורשתו
בלבבות בניה
של ארצו האהובה
השנואה, העצובה, הקפואה, החשובה
העזובה, ההזויה
כמותו של נפיל
בגלל טפיל חצוף
האיש שהשקיע בתורתו שלו
ומשנתו תצוף
תיגע בלבבות
מותו של מאהב
של אקליפטוס עוג
מותו המאכזב
של מאהב ענוג

קינה על מותו של מאהב
שידע להרצין ושטויות לגבב
שידע לנעוץ את להבו החד
בעובי בשרה המדמם
הוא פצע ורמס בה
ולא ניסה להיתמם גם כשהכאיב.