|
סימפטום של פחד
מחלחל בתוכי כנחל אכזב
כל פעם שהדלת נפתחת
ודמותך החולמנית מציצה לעברי.
חיוך טפל שאומר בוקר טוב
ובפנים סוערות עוד רוחות הלילה
הטורקות דלת על ציר חלוד.
מפחדת לנוע פן ייעורו ערפדי הלילה
וימלאו את תוכי בעלטה.
עוצמת את עיניי
ומחכה שיעזבו מלאכי האימה
התופשים בי ארבעה בגפיי
וגופי חדל להיות ברשות עצמי
והופך לנחלת פחדיי השבויים בך.
לו יכולתי לסגור את הדלת בפניך
גם אם הייתי נשארת בפנים
כבולה לעולם בין קירות לבנים
וחושך היה מואר בלהבת נר בודד
ושעוותו לי מגן לגופי. |
|
|
רומאריו שחקן
מצוין, מזכיר לי
את עצמי, רק
שאני בועט בשתי
הרגליים.
מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.