דרור שושן / מעם עצמי |
שם בני אנוש חורשים בתלם
שם בני אנוש זורעים את אינותם
ומצמיחים חיים בטרם
תם
מן המזווה ערכתי לי מנות
מעט עצמה, מעט טיפשות
שלא תרעב דרכי
מן העבר שלפתי לי תמונות
מעט שמחה, מעט עצבות
שלא אשכח
מעם עצמי יצאתי לניכר
אל גוף אישה תעיתי כיודע
את רסיסיי נטעתי בחובה
ואת מותי מצאתי
בעיניה
מהד מוחי מצאתי לי סיבות
גם אהבה, גם מסירות
שלא אובד בריק
מחוכמתה טוויתי לי שמיכות
אחת צינה, שניה רכות
שלא אגווע
מעם עצמי יצאתי לניכר,
כבול בנער שהייתי פעם
ובשובי שנים רבות אחר
כבר לא היה לאן
כבר פג הטעם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|