מהלכת בין עשבים שוטים
נוגעת ומגישה אל פיה.
רגליה נמתחות גבוה
כמו גבעול צמא אל השמיים.

את יפה וסמוקה
בין ענני חורף כבדים,
ממרחקים אני זוכר
את יפה וסמוקה.

רכבת דוהרת על פסים צרים מלהכיל.
כשהחולות נמתחים לכל עבר,
ריח הדסים מזדחל מאחור.
שערה כעלים מתנופפים ברוח
קליפות נושרות.

את יפה וסמוקה
על קרוסלה מסתחררת,
אני זוכר תמונות ילדות
את יפה וסמוקה.

בבית שהיה שלנו
שבוי חום מהביל והיא
נפרשת במיטה עירומה,
פושטת פרוסות פרוסות מגופה-
רסיסים חדים של ריטואל.

את יפה וסמוקה
גם אם בסבך קוצים נשרפת
אני זוכר תמיד ילדה אהובה
את יפה וסמוקה.