תחושה של אכזבה, זה כבר לא הבחורה זה העולם כולו, הצורה,
האנשים, היחסים, והאלוהים.
מאוכזב מהעולם, חינכו אותי לעולם טוב יותר, אז איפה הוא, איפה
העולם היותר טוב?
איך זה שאני לא מצליח לראות אותו?
לא מצליח לראות את המטרה של העולם הזה!
בשביל מה אנחנו כאן? כדי ללמוד! מה עוד? מה מעבר?

ועכשיו אחרי שחוויתי שנה את הרגש הכי חזק ואחרי שראיתי שלאבד
אותו זה אפשרי ורצוי גם.
ועכשיו זה מה שמבקשים ממני! לוותר עליו, אין לי צורך בו, אין
לו כאן תפקיד יותר, לא היום ולא אתמול.
אבל אולי מחר.
האם זה מה שאני רוצה? האם זה נתון לבחירה בכלל? הרצון שלנו...?
הוא אמיתי?
אז מה עכשיו? מה הלאה? למה הטוב לא יכול להשאר?

אני כאן
לב שבור
מחשבות אובדניות
ורק אותה
אני מרגיש