יצאנו למשימה כדי להגן על ישראל.
שישים וחמישה חיילים ושמונה אנשי צוות תעופה,
כל אחד מהם גואל.
כל אחד ואחד, נבחרו רק הטובים,
בחנו כל רגל וכל יד, ואז, לבשנו את המדים.

בדרך ללבנון, פתאום בלי כל אזהרה, נשימתינו נעצרה.
התנגשנו במסוק השני. והכל התפוצץ, אפילו אני.
וגם המסוק השני התפוצץ, אחרינו.

שרידים של גופות, פיצוצים של תחמושת,
ואנו עולים לגן עדן עכשיו,
וכל אחד מאוכזב.
לא הצלחנו הפעם, ורק דבר אחד
רצינו להגיד לעם:
שלום לכם, שלום לכולם.



אוקיי אז הנה בא ההסבר: לאחר שהעלתי יצירה מעט ישנה התעורר בי
הצורך לתת ביטוי לבת-אל הצעירה ששמרה במגרה.
הבת-אל שכתבה את השיר הזה הייתה בת 9 {כיתה ד'} ולא שיניתי
מילה ממה שהיא כתבה {חוץ משגיאת כתיב אחת שהייתי חייבת לתקן}.

היא כתבה את השיר בעקבות אסון המסוקים בשנת 97, בתור עבודת
כיתה שהוטלה עליה, והיא אפילו זכתה להקריא אותו בערוץ הילדים
בתוכנית המיוחדת באותו יום {עם דנה דבורין וגיל ססובר}. זה אחד
השירים האהובים עליה וגם עלי.

יש סיכוי גדול שאעלה עוד יצירות עבר שלי, ולכן קראתי לזאת
יצירת ילדות א'.

באהבה גדולה: בת-אל