שיר מולחן

צללית אדם, צלם של צלם
קווי מרקם - סמלים בסלע
ודמות ריקה אל מול מיליון מבטים
דמעות אדם - צורות בסלע
לבד כל כך בגן העדן
אתה תוהה: היה או לא היה

דמך קפא, עצר מלכת
אתה בוכה דמעות מתכת
לבך נדם - אתה שוב רואה מלכים
גופך רועד, אתה נגוע
אתה זועק, קורא לרוח
אתה בוכה: היה או לא היה

תנועת בזק, נקישה אילמת
ורגע קט - דממה והלם
ניצוץ אורות
כריזת פקודות
עיר בתוך מכונה

אנשים
בתוך תחושת גאווה
נשרפים
נופלים לאדמה
העפר עורם לצידי דרכים
אך אותן דורות חוזרים ונוסעים
וחולפים
אל מול סמל ישן
"היה או לא היה"

מגע קהה של קור הרוח
עדות מפלה לגעגוע
חורבן עולמות - עדות לאשליה
שופר קבורה קורא לעדר
לוחם דגול בוכה בסתר
רוצה לזכור: היה או לא היה

כנפי שדים מאש התופת
נוסעים גיסות של כוחות האופל
וצל גדול עולה על העולם
צמאים לאור טובעים באפר
הוזים מראות של העולם מעבר
ושוכחים: היה או לא היה

עוד נשמה נמלטת,
עוד נשמה בוגדת
עוד נשמה נרקבת לבדה
ואין יותר עתיד,
הכל הווה נצחי
כשהעבר היה או לא היה

אנשים
מתוך רצון אהבה
נשרפים
צונחים אל מי הים
העפר עורם על גדות נהר
אך הם שוב יורדים מן אותו הכפר
ושוחים
בתוך מי קבורה:
"היה או לא היה"

העולם
נבלע בתוך עצמו
האימה
קוראת לך לחזור
להחריב מה שהיה חלום
להפוך גן עדן לגיהנום
כי אי אפשר
לסמוך על אמונה
היה מה שהיה

מי יתאבד ומי ימות בתלם
גם אם תברח לא תתחבא מהלם