"את משהו מיוחד, ילדה"
הוא אמר וקרע ממנה את החולצה
היא לא ענתה, לא התנגדה
היא כבר רגילה
עיינה החומות נוצצות בחשיכה
אם תחפש בתוכן עמוק, עמוק
אולי תמצא זיכרון מתוק, צחוק
מילדות מאושרת
או מאהוב שהיה
אך לא נשאר
כן, גם הוא היה משהו מיוחד.

"את משהו מיוחד, ילדה"
הוא אמר והוריד את החולצה
לקח את תמימותה.

על המרפסת היא ישבה
עכשיו כבר נולדה לה ילדה
"את משהו מיוחד" אמרה לה
כך לימדו אותה
עוד מעט היא תתבגר
וליבה יישבר
כי אם כולם הם משהו מיוחד
אז כולם בעצם אותו הדבר!