כל פעם שאני פוגש את שרה היא עושה את עצמה כאילו היא לא זוכרת
אותי. אני מעריך את כושר ההתמדה הזה, יודע שאני הייתי נשבר
מזמן. וכל פעם אני מזכיר לה מחדש והיא אומרת - אה, נכון, כאילו
זו לא הפעם העשירית שאנחנו עורכים את אותו ריטואל.
פעם זה היה מעליב אותי קצת, ואחר-כך חשבתי שזה בטח כמו אלה
שחייבים לשטוף ידיים מאה פעמים רצוף או משהו. עכשיו אני כבר די
משחק את המשחק, כמעט לא מצפה שתכיר אותי על ההתחלה.
אני לא יודע אם היא כועסת עליי או מה, כי הרי לא נתתי לה שום
סיבה לכעוס עליי בעצם. שנינו אנשים בוגרים, ואני אף פעם לא
יצרתי מיצג שווא כאילו אני מעוניין באיזה קשר ארוך טווח.
ובכל זאת, כבר כמעט שנה, כל פעם שאנו נפגשים ברחוב במקרה, תמיד
אחרי ה"אהלן שרה" מגיע - "תזכיר לי?" |
