תן לי לתפוס את העולם בכף ידי, אני אראה לך אותו כמו שאני
רואה.
תן לי להראות לך את כל הקסם שבעולם, אני מסוגלת לכשף גם אותך.
תן לי לעוף יחד עם הפרפרים הלבנים האלו, נמצא את המקום הכי
שליו שיש.
תן לי את החופש לרוץ עם הרוח הכי מהר והכי רחוק, כי אני רוצה,
רק כי אני רוצה.

אתה לא תדע לעולם מה אני חושבת,
כי אני שותקת רוב הזמן. אני מדברת המון, אבל שותקת רוב הזמן.
אתה לא תדע לעולם כמה שאני אוהבת אותך,
כי אני שותקת רוב הזמן,
אני יודעת מה יקרה אם תבין ותדע.
אתה לא תדע לעולם כמה דברים אני רואה,
כמה דברים שאף אחד אחר לא רואה,
שאף אחד אחר לא מסתכל עליהם.

פרפרים לבנים עוטפים אותי ומראים לי דברים קסומים,
אתה לא יודע כמה קסומים,
כי אני שותקת, ואתה לא יודע.
ועננים של צמר גפן, ורחובות שלמים של כחול,
ופרפרים לבנים בכל מקום,
ואתה לא תראה לעולם, כי אני שותקת!

בעולם שלי יש הרבה דברים כאלה,
הרבה פרפרים, הרבה כחול, הרבה שקט, יש גם גלים שמתנפצים אל
חוף בלתי נראה, יש גם רוח שנותנת לך לעוף איתה. יש עלים ירוקים
שנושרים כמו אדום, ויש שלג וגשם בכל העונות.
ומנגינות משונות מתנגנות בראש תמיד, ואני מאמצת את המנגינות,
ורוקדת. מרגישה כמו רקדנית מפורסמת, כמו פיה,
כי הכי יפה זה הכי קליל. כמו הרוח.
אני אוהבת להרגיש כמו פיה, בעולם שלי זה מאוד קל, והכי פשוט,
הפרפרים הלבנים הראו לי כבר איך, ואני יכולה להראות לך,
אם אני אכניס אותך לעולם שלי.
אבל רוב הזמן אני שותקת.

(3.10.05)