לעיירה הקטנטנה כיסופים הגיע משחק חדש וסוחף, הישר מהעיר
הגדולה שליד. שם המשחק 'דופלי', והחשק לשחק בו התפשט מהר מאד
בקרב ילדי כיסופים. מטרתו הפשוטה של המשחק: להשיג את כל סוגי
המדבקות המוצעים ובכך להשלים את כל חוברת מדבקות הדופלי.
ישנן רמות שונות של מדבקות, כשהנחשקות והנדירות ביותר הן אותן
מדבקות בצבע כסוף נוצץ. הסיכוי להשיג מדבקה כסופה הוא קלוש. על
כן כל ילד המשחק בדופלי משתדל לאסוף כמה שיותר מדבקות תוך כדי
שהוא מייחל לעצמו להיתקל במדבקה כסופה בדרך, או שיהיו לו מספיק
מדבקות כדי שיתאפשר לו להחליפן במדבקה כסופה במידה ותהיה מדבקה
מיותרת לשחקן אחר. מלבד עסקאות חליפין של מדבקות, היה ניתן
להשיג מדבקות תוך משחק של זריקת קוביות דופלי.

ערב אחד ישבו יוסי ועדי במפתן ביתו של יוסי, שם שיחקו במשחק
הדופלי. באותה השעה נשבה רוח שהלכה והתגברה והעידה על גשם
העומד לרדת. יוסי ועדי היו שקועים במהלך המשחק ולא שמו לב כי
אחת מהמדבקות האהובות של יוסי התעופפה מהחבילה והחלה להתגלגל
במורד הרחוב.
באותן הדקות הלך דודי על המדרכה בצד הרחוב אשר בו גר יוסי,
ובהמשכו גר דודי עצמו, כלשפתע הבחין במדבקה המתגלגלת לכיוונו.
דודי, שהיה חובב מושבע של דופלי בעצמו, לא הניח למדבקה להיאבד
והרימה כשהגיעה קרוב אליו. לא עבר זמן רב עד שהבחין מהרחוב
ביוסי ועדי משחקים על מפתן ביתו של יוסי ומיד הסיק כי, ככל
העולה על הדעת, המדבקה שייכת לאחד מהשניים. דודי שאף להיות
הגון ורצה להחזיר את המדבקה לבעליה, אך באותו הרגע פרץ מהשמיים
אותו מטר כבד. יוסי ועדי אצו פנימה מהמרפסת הקדמית אל תוך הבית
המוגן. דודי הבין כי גם עליו למהר לביתו לפני שיתחזק הגשם, אך
היה חשוב לו להשיב את המדבקה שהתעופפה לבעליה. לכן מבלי להתעכב
יתר על  המידה, הוא השאירה מתחת לדלת ביתו של יוסי, והמשיך
בריצה לביתו שלו.


למחרת בבוקר, נפגשו ילדי כיסופים בבית הספר, ובשעת ההפסקה החלו
לשחק במשחק הדופלי כהרגלם.
יוסי ועדי המשיכו את המשחק שהופסק מחמת הגשם. לאחר מספר דקות
הופיע לידם חן, שהחליט לשתף אותם בשמועה שעברה והגיעה לאוזניו:
"חבר'ה, ידעתם שדודי מילא לגמרי את העמוד של המדבקות
הכסופות?"
יוסי ועדי היו המומים למשמע אוזנם, ושאלו את חן: "כיצד זה
יתכן?" עדי אף הוסיף בקול ממורמר: "לא יאמן, לי אין אפילו
מדבקה כסופה אחת!". מלאי רגשות של תדהמה ורוגז, פסקו יוסי ועדי
ממשחקם באותה העת. חן המשיך בסבב הפצת השמועה הטריה והמטרידה
לכל הילדים ששיחקו במקום והיו מוכנים להאזין לו.


אחרי הצהריים, לאחר שדודי סיים את שיעורי הבית, צלצל לכמה
מחבריו כדי לקבוע פגישה למען משחק דופלי. להפתעתו הרבה, איש
מרעיו לא נענה להזמנה למשחק. כל אחד סיפק תירוץ מיוחד.

כשהגיעה למחרת שעת ההפסקה בבית הספר, דודי חיפש שותף למשחק
דופלי אך לשווא, בכל פעם שהציע לילדים לשחק עימו, הם הנידו
ראשיהם לשלילה.
אילנה ורותי חשבו כי לבטח יפסידו לו, אם רק יעזו לשחק כנגדו.
פרידה ואוריאל חשדו כי דודי מרמה ולא היו מרשים לעצמם ליפול
למזימתו.
אבי ושלומי לא ממש הכירו את דודי אך פחדו לשחק איתו, כי שמעו
שיש לו שיטה להשיג מדבקות יקרות, והם רצו לשמור את המדבקות
הטובות שלהם לעצמם.

דודי הבין כי הילדים אינם מעונינים לשחק מולו, אך עדיין נורא
חשוב היה בעיניו להשלים את אלבום מדבקות הדופלי. אכן, בחוברת
המדבקות של דודי, כל המדבקות היקרות כבר היו מודבקות, אך
המדבקות הפשוטות והנפוצות חסרו לו. דווקא אותן מדבקות של
העמודים הראשונים בחוברת, אותן מדבקות שהיו לרוב, הוא התקשה
להשיג. הוא החליט לנסות להשיגן שלא בדרך משחק, שכן אף אחד לא
נראה כמעונין להשתתף במשחק איתו, אלא באמצעות עסקאות חליפין.
היו בידו מדבקות יקרות מיותרות שהיה שמח להחליפן תמורת מדבקות
אפילו פשוטות יותר שהיו חסרות להשלמת האלבום שלו.

הוא התקדם לכיוון שירה, אך זו הפנתה את מבטה לכיוון אחר עוד
לפני שהספיק להציע לה עסקת חליפין.
דודי החליט לגשת לאסף, אך למרות שהצעתו של דודי היתה משתלמת
ביותר לאסף - שכן הציע לו קלף יקר תמורת כמה קלפים פשוטים למדי
- אסף סירב לה ודרש שדודי יציע יותר משהציע כדי שיסכים לו.
דודי ניסה את מזלו עם כל שאר הילדים, אך אף אחד מהם לא היה
מעונין בהצעתו.
רון ורונית הרגישו שהצעתו של דודי נועדה אך ורק כדי ללעוג
להם.
ברוך וברכה לא התענינו בהצעתו, כפי שענין אותם לצחוק וללגלג על
דודי חסר המדבקות הפשוטות.
דן ודנית לא היו מוכנים לתת לדודי את הסיפוק שהוא מצליח יותר
מהם בהשלמת האלבום.
אייל ואיילת הניחו שרק אדם אשר דבר מה אינו כשורה עימו, יציע
להם מדבקות כסופות עבור מדבקות פשוטות.
חן וחנה חשדו שדודי מציע מדבקות שהשיג בדרכים מפוקפקות ונמנעו
מקשר כלשהו איתו.
מיכל ומיכאל קבעו כי אין צדק בכך שדודי מחזיק את כל המדבקות
הכסופות, בעוד שאחרים מתקשים להשיג אפילו אחת, ולכן דחו כל
אפשרות להביא לו את אשר שאף להשיג.
ירון ושרון שהיו מלאי קנאה בדודי, שנאו אותו ואף איימו עליו
שלא ידבר איתם בכלל!
צחי וצפי סירבו להתקרב לדודי רק כיון שהאחרים לפניהם סירבו.

דודי, שרק שאף להשלים את אלבום המדבקות, ראה כי אינו מסוגל
להיעזר בשאר הילדים כדי להשיג את המדבקות הפשוטות. הוא נהיה
עצוב על כך שהוא כה מתקשה להשיג את אותן מדבקות אשר כל שאר
הילדים השיגו ללא כל בעיה, ובכל זאת סירבו לתת לו. בנוסף על
כך, דודי הרגיש מנודה מכל שאר הילדים, רק כי בידו מדבקות יקרות
שהגיעו לידו בקלות רבה ביחס אליהם. במשך הזמן הוא החל להתיאש
והפסיק את חיפושיו אחר המדבקות החסרות לו.

לאחר כמה ימים, בהם התגברה הרגשתו של דודי כי הוא שונה משאר
הילדים ואף כולם התרחקו ממנו, הוא פיתח שנאה עזה למשחק הדופלי
שכ"כ אהב תחילה. הוא שנא את אלבום התמונות שלו וזרק אותו לפח.
הוא שנא עוד יותר את המדבקות הכסופות שלו שאף אחד לא היה מוכן
להחליף את מדבקותיו הרגילות עבורן, וזרק גם אותן. הוא לא רצה
שום דבר שקשור בדופלי. הוא לא רצה אפילו לדבר או לשמוע על
המשחק. בזמן ההפסקה היה נשאר לבדו בכיתה, זמן שכל הילדים שיחקו
בחוץ. הוא התרגל להתבודד משאר הילדים, וגם אחרי שכבר אף אחד לא
שיחק בדופלי יותר, הוא לא היה יוצא מהכיתה או מנסה להתחבר
איתם.
אחרי תקופה ארוכה שדודי נשאר נטול חברים, החליטה משפחתו לעזוב
את כיסופים ולעבור למקום חדש.
אף אחד מילדי כיסופים לא ידע לאן הם עוברים, כיון שדודי לא טרח
לדבר על כך עם אף אחד מהם, כמו גם שאף אחד לא טרח לדבר עם
דודי.


שנתיים עברו מאז, שנתיים בהם הספיקו כל הילדים לשכוח ממשחק
הדופלי שהעסיקם כה רבות. כמו כן הספיקו לשכוח מדודי, שהיה
הקרוב מכולם להצליח במשחק בזמנו.
בבוקר אחד בביה"ס, חן יוסי ועדי דיברו בינם לבין עצמם, ומשום
מה חן נזכר בדודי. הוא שאל את חבריו: "זוכרים את דודי, שהיה
איתנו בכיתה לפני כשנתיים?". יוסי נזכר במהירות וענה: "כן,
בטח, איך אשכח - הוא הרי היה מצוין במשחק הדופלי, עד שיום אחד
ויתר על כל מה שהיה לו". עדי הוסיף "אני זוכר שהם עזבו את
כיסופים, בלי לומר למה ולאן". יותר ויותר ילדים שהסתובבו לידם
הצטרפו לשיחה, נזכרו בדודי ותהו מה עלה בגורלו.

שרה, אשר היתה ילדה חדשה בכיסופים ולא הכירה את דודי, שאלה את
הילדים מי היה אותו ילד שכולם מדברים עליו. הם סיפרו לה את
הסיפור וכשסיימו, שאלה: "מדוע בעצם סירבתם לו? הוא בסך הכל רצה
את אותו דבר שכל אחד מכם רצה - להצליח במשחק הזה, להשלים את כל
האלבום". באותו רגע היה שקט בקרב הילדים. כולם לפתע הבינו כי
הצעתו של דודי להחליף בין המדבקות לא היתה צריכה לאיים עליהם
בשום אופן, ואפילו היתה יכולה רק לתרום להם, כי היו נותנים
מדבקות פשוטות ומקבלים עבורן מדבקות יקרות ואף כסופות. הילדים
הבינו שבמקום לדחות את דודי, היתה ביכולתם האפשרות להיות
שותפים להצלחתו. הם ראו שהיה עדיף לשמוח בשמחתו על מזלו הטוב
במקום לגרום לו להרגיש כי מזלו היה רע, ולזרוק את שלל המדבקות
היקרות שהיו רק לו. הם יכלו לפרגן לו במקום לקנא בו ולחשוד בו
לשווא ולהפיץ שמועות שהרחיקו את כולם ממנו, ובכך גם הרחיקו
אותו מכולם ומכיסופים. אותו רגע של שקיעה בזכרונות נראה היה
שקט וארוך יותר מהרגיל.
יוסי נזכר ביום אחד עם רוחות וגשמים, בו הוא ועדי שיחקו על סף
ביתו, עד אשר הגשם הלך וגבר והם נכנסו אל תוך הבית. כשהגשם
נחלש ופסק, מצא מדבקה מתחת לדלת. מדבקה זו היתה מהיקרות שהיו
לו, ובזכותה עוד השיג מדבקות חשובות אחרות. הוא שאל את הילדים
סביבו אם מישהו זוכר את אותו יום, אך אף אחד לא ענה בחיוב. אז
הבין יוסי כי היה זה דודי שהחזיר לו את המדבקה, והצטער על כך
שמעולם לא הודה לו.

צלצול חזק סיים את ההפסקה והשיב את כל הילדים לכיתה. בדרכם
חזרה לכיתה הילדים חייכו ושמחו על כך שהזדמן להם להכיר את
דודי, ונתקפו געגועים למלך הדופלי של כיסופים.