אלה פיינשטין / כורסא אדומה |
מה היא חושבת,במה היא חושקת
כשהיא נוטפת מעליו או שהוא,
זה שנוטף מעלייה,
עולה,ויורד בנשיפות עמוקות .
ואני,
יושבת לי
מעבירה אחורה,וקדימה.
מוסיפה עוד סומק בלחייה
תשוקה בשפתייה.
קומץ של שיערות יורד ומסתיר את עינייה
ומתחלק על פניו.
מציירת טיפה זעה בודדה
גולשת מסנטרו
על החזה הזוהר.
והידיים,משולבות
בחוזק ,כאילו לעולם לא ירפו.
המבט חודר וחוצה את הנייר
כאילו לעולם לא יעזוב.
ואני,
אני פשוט יושבת לי על הכורסא האדומה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|