מישהו ראה את עמוד השדרה שלי? שאלתי בשלטים שתליתי בכל רחבי
פתח תקווה... זה היה אחרי תקופה ארוכה, ארוכה מדי, שהסתובבתי
בלי עמוד שדרה. התחיל להטריד אותי שהרוחות מעיפות אותי לאן שבא
להן, בלי לשאול אותי בכלל.
באמת שניסיתי שנים לנטוע את עצמי חזק בתוך הקרקע, אבל זה לא כל
כך הצליח. היה לי את הכשרון המפוקפק תמיד לבחור באדמה שלא
יכולה להכיל מישהי כמוני.

לפעמים, הייתי עוצמת עיניים ופוקחת אותן שוב מחדש ומגלה
שבינתיים הועפתי למקום אחר. המצחיק הוא שבאמת זה בכל פעם הפתיע
אותי מחדש!

פעם אחת נחתתי בתוך סבך של שיבולים. שמחתי סוף סוף לראות מישהו
כמוני. יחד התנדנדנו ימין ושמאל ללא תכלית, נתנו לשמש להכות
בנו ולרוח לשלוט בנו ולגשם לצלוף בנו. וכבר התרגלתי ושכחתי שיש
אפשרות אחרת עד שהרוח העיפה אותי על גזע של עץ. והבנתי מה זה
לחיות באמת.

אני זוכרת פעם אחת שעמדתי ליד הים ופרשתי שתי ידיים וחיבקתי את
הרוח... ונתתי לה לנשוב מולי וללטף לי את הגוף.
זאת הייתה הפעם האחרונה שהרגשתי את עמוד השדרה שלי.

מייד אחר כך צנחתי במקום על החול.
ומייד אחר כך הפכתי לסתם.