יושבת ופשוט מחכה.
לך.
שתבוא.
זר יקר ומוכר שלי.
שקט של צבעי פסטל
ורק אתה תשמע צעקתי.
וידך כבר מתרפקת בגעגועים
על עורפי
על ירכיי
על בטני.
כאילו בילתה שם שעות בעבר.
אולי בחיים אחרים.
בלונים של מחשבות נעלמים
בשמיים שלנו. בחיים האלה.
ואולי אחד מהם ינחת לידך,
ויזכיר שהגיע הזמן להתחיל ללכת.
ובינתיים אני כאן,
בישיבה מזרחית
ועם הרבה סבלנות.
מנפחת בלונים
ומחכה לגאות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.