זה היה אמור להיות סתם עוד שיר על אהבה
אבל לא הייתה כאן אהבה
וזה לא סתם.
שיר.

היה אתה. הייתי אני. ולא היה
אנחנו.
לבד ביחד.
שותפים בבדידותנו
חולקים רגעי תשוקה מזויפת
חילופי דברים נימוסיים
ובלי להכיר, ובלי לחשוב,
לשון מחליקה על לשון.
וזה כל מה שחשוב.

היו רגעים שצעקתי בשקט.
מתוך החיוך המתוח תמידית.
וחשבתי ששמעת, והתרגשתי, ואהבתי אותך
בגלל זה. בזכות זה.
ועכשיו מבינה שלא שמעת.
פשוט הבנת, קצת לפניי,
ששנינו צועקים את אותו הדבר.

ובסוף, אחרי שהאמת והשקר נגמרו,
נשאר אגו מרוסק ולב כבוי שאף פעם
לא דלק.

מתגעגעת ולא אוהבת.

סתם.
שיר.