כשאומרים שאת יפה,
כשאומרים שאת טובה,
כשאומרים שאת מדהימה,
כשאומרים שהמון דברים את שווה.

כשאומרים שאוהבים אותך,
כשדואגים לך,
שרוצים אותך.

כשאומרים שאת רזה,
כשאומרים שיש לך גוף שכל אחת הייתה רוצה.

כשאומרים לך שהבנים אותך רוצים,
כשמסבירים לך כמה שהחיים יפים.

כשמנסים להראות לך דרכים אחרות,
כשעוזרים לך להתחמק מהצרות.

כשמנסים אותך להציל,
להחפות עליך,
כשאוסרים עליך לעשן ולשתות,
כדי שתישארי בפנימיה הזאת.

כשעושים הכל כדי שיהיה לך טוב,
את סתם פסימית.
ולא מאמינה.

כשאומרים שאת יפה את חושבת שאת מכוערת.
כשאומרים שאת טובה את אומרת שאת סתם ילדה מגעילה.
כשאומרים שאת מדהימה את בטוחה שאת מטומטמת.
כשאומרים שהמון דברים את שווה אינך מאמינה. לגמרי לא
מאמינה.

כשאומרים שאוהבים אותך את חושבת שמרחמים עלייך.
כשדואגים לך את חושבת שנדבקים אלייך.
שרוצים אותך את חושבת שעובדים עלייך.

כשאומרים שאת רזה את מסתכלת במראה. ועוד שניה בוכה. ואומרת
בלב "כמה שאני שמנה"
כשאומרים שיש לך גוף שכל אחת הייתה רוצה את צוחקת בזילזול,
ומסתכלת על כוסית אמיתית - וחשה בלב קנאה.

כשאומרים לך שהבנים אותך רוצים את חושבת שהם סתם נצלנים
וחרמנים.
כשמסבירים לך כמה שהחיים יפים את חושבת על כל הדברים הרעים.

כשמנסים להראות לך דרכים אחרות את חושבת שאלו דרכים בהן את
עלולה לטעות.
כשעוזרים לך להתחמק מהצרות את מסבכת את עצמך רק עוד יותר
עמוק.

כשמנסים אותך להציל,
להחפות עליך,
את לא רק מסבכת רק את עצמך, אלא את כולם.
כשאוסרים עליך לעשן ולשתות,
כדי שתישארי בפנימיה הזאת,
את אומרת שאת מכורה.

ואת יודעת מה? את סתם סתומה.
אבל אני צריכה לחיות איתך כל החיים,
כי את בעצם... זו אני.

ואני לא יכולה להשתנות.
וזה קשה.