איך תגיד לאדם שעליו הקירות סוגרים
שהכל יהיה בסדר, וכל הזכרונות בסוף יעלמו
איך תגיד לאדם חסר תקווה, חסר תקנה
שמחר יום חדש ושוב לא יחזור כאב לחייו
תאמר לו להמשיך הלאה בדרך אחרת
אבל תשכח שהוא בעצם מהכוויות נכה
וכל המילים שבעולם לא יעזרו חוץ מהזמן
שהופך אותו חולה נפש בחיפוש אחר צדק

האם זה רציונל ? להיות אובבסי למען מטרה
שהפכה למנטורה זולה, נמצאת רק בעוגיות מזל
אבל לא העוגיה שלי,  כי אהבה לא באה אלא הולכת
אין מצב לזה, כי כניראה שבמעט אני חייב להסתפק
כי בנתיים מלאך עם קלשון מזמזם על כתפי
אותיות שלא מתחברות למילים כי בהם לא מאמין
לא מקשיב כי זה לא הרציונל שלי, אבל אולי אין לי כלל?
כשרואים רק את המטרה ולא את האופק נהיים עיוורים

נפלאות החיים הפכו לסודות אפלים של השאול
חור שחור של אכזריות שמתנקל ומפגע
ואני כואב כי ליבי הוא אזור פתוח לכל עובר
אין גדר הגנה ולכן כל פולש יכנס לרגשותי
ואחרי הזמן שעבר שמנסה לרפא פצעים שבים
עדיין נשארו צלקות שלא יורדות לעולם ועד
שאיתם אני חייב להתמודד במשך כל רגע ורגע
עם אותה השאלה עד מתי זה ימשך?

הפצעים נשארים לא נעלמים, וההרגשה כי לא ישתנה
לעולם, אף פעם, עד קץ חיי אחיה בתוך חלום בלהות
כי שמחה היא רגעית אבל עצבות היא אינסופית
יקח את כל החיוכים וישטוף אותם בדממה חרשית
שמבקשת צעקה, שנסתמת עמוק בפנים בתוך אכפתיות
שנהפכו למתכת קרה וחלולה מנפש, חלולה ממהות
ונשאר רק להתפלל ולאבד צלם אנוש עד לניתוק אמונה
טיפה אחר טיפה, בין הפטיש לסדן נשמתי תגווה

ואני בכל זאת, אשמור על קשר השתיקה.