נמאס לי מהחיים, אז אני מתרכז בשירה
ארספואטיקה על רמה, כשהחיים רק מלחמה
מקבל השארה אך ורק מהלב
נגרם מהזנחה של שנים מילדה שכולה כאב
ספרי שירי לא יהיה לבן אלא ספוג בדמעות
מרות, מספרות רגשות אך רק בין שורות
יוצרות סתירות, המולידות שאלות
בלי תשובות, אין כזה דבר אימרות נכונות
זרים קוראים ברפרוף, כשבי עדיין אש מחלחלת
יביאו תנחומים, אך אף נפש לא תבין את האחרת
מזלזלים ברגשות, כי מבחינתם זה הכל שטויות
אך לא מרגישים בעצמם את טעם צרותיי המרות
לומדים מפשלות, הבנתי שבחצי שנה רק טעיתי
בחוץ הכל בסדר, אבל בפנים אני לא כפי שהייתי
עם תיקתוקי השעון הכבול בידי אני לומד
להספיד את כל הזמן שעכשיו גיליתי שמת
ועכשיו כשהצער יפרוץ את גבולות הדף
אחרים יעריכו את הדבר אך ורק כמובן מאליו
ברחם החתום, בתוך הלב יוולד תינוק
אבל עקב אדישות, ממום הוא ימות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.