ולך מספרים, "לפני שנים כה רבות,
קבוצת אנשים עשתה פה בחירות
הסתכלה אל האופק המר
בתקווה שלא מאוחר."

מספרים עליהם סיפורי נפלאות
איך בארץ קשה ומלאת מחלות
נלחמו להשאיר את התקווה
לחלום ולאהבה.

את העולם הם למדו וחיפשו משמעות
כדי ליצור חיים נקיים מטעות.
בתוך כל הרוע התעקשו הם ליצור
חיים של אמת וחופש ודרור.

ראו את המצב, הסתכלו מסביב
התאגדו והקימו יחדיו קולקטיב.
ומול כל הצער, מול כל הזוועה
ביחד הקימו בארץ תנועה.

וחושב על עצמי - איזו בחירה
הייתי עושה בסיפורי הגבורה?
אם הייתי איתם, האם הייתי גיבור,
או ההוא התלוש שנשאר מאחור

ובין כל הסמלים הגדולים ממזמן
האם עוד זוכרים את האיש הקטן?
ההוא שבצד שכלל לא מרגישים,
בין שינוי האדם והטקסט המרשים.

ובזמן קצת אחר באותה התנועה,
עדיין עוסקים בשינוי החברה.
אך שבויים בכבלי מציאות,
שם פתאום כבר כלום לא פשוט.

ומתחיל אז אני להזות ולחלום
שבמקום לסבול את קשיי היום-יום
האתמול יהיה היום.