אלף תשע מאות תשעים ומשהו... זוכר שהיה עוד משהו טוב לשמוע
ברדיו, אצל אבי בחנות בנהריה, להקות שדיברו אלינו בכמה
אקורדים.
מפליגים חזרה לשבעים, לשמוע את כל מה שלא הספקנו, שחר צדק
כשאמר שנולדנו כמה שנים מאוחר מדי, מנסים לדמיין את מה שהיה
שם, התמכרות מתוקה.
ניסיונות חדשים בתיבות אפקטים, דיוויד המציא מחדש את המושג
גיטרה חשמלית, וגימי ניסר את הלילה בצלילים חדשים ולא ממש ידע
שהוא נותן הגדרה חדשה לשנים שיבואו, כתב משולהב שראה אותו כתב
על המוסיקה שלו, שנשמעת כמו מתכת כבדה שנופלת מהשמיים, ובכך
יצר מושג חדש שיותר מדי אנשים אומרים אותו היום, ואין להם שמץ
של מושג על מה הם מדברים.
רון היה אצלי היום, ילד בן 16 שסיפר לחבר על הבן דוד שלו שמנגן
על איבנז שחוקה בת 10, הם יכלו להיוולד היום הוא אמר, ולא היו
נופלים מכמה נגנים של ימינו, דיבר על דיוויד, על טוני, על
ג'ימי, ואני שמעתי את עצמי בגיל שלו, מגלה את העוצמה
שבצלילים.
שחר נשאר בבית, הוא ממשיך לנגן בנהריה, לא התגייס ומפחד לצאת
מהבית שלו, השארנו אותו ככה, עם גיבסון לס פול מדהימה שקנו לו,
הוא השמין נורא, הילד שלימד אותי להקשיב לעולם ומלואו דרך
המוסיקה נשאר מאחור, מוזנח נורא היום, אני משער, לא יודע, לא
ראיתי אותו כבר מיליון שנה, חושב להקדיש לו עוד שיר של פינק
פלויד על חבר מסומם שנשאר מאחור וכמה הייתי רוצה שיזרח
מחדש...
הצלילים חודרים לי למוח עכשיו, כמו שתמיד ידעו, כהים יותר משנה
לשנה, מהשמעה להשמעה, העור ברווז נשאר בפנים, הכל כבר ידוע,
אני כבר יודע מתי הוא ייתן פריטה הפוכה ויזכיר לי שבאותה פריטה
הפוכה הוא הפך לי גם את המעיים בפעם השנייה שהקשבתי לשיר הזה,
מאז שאני אוהב אותך, כן, זה הכל מובן עכשיו, גם עם חוויות
מהחיים שמתקשרים כל אחד לשיר שלו.
קורט דיבר על זה שהוא איבד את הנוחות בלהיות עצוב, ואחרי שנים
רבות אני מבין אותו סוף סוף ולא רק תופס ממנו על ארבעה אקורדים
שהלהיבו אותנו כל כך.
רון קורא לזה קלסיקה של תחילת התשעים... אני זוכר שקראנו לזה
להיט חדש ברדיו.
להקה שדיברה על כביש אספלט, ולהקה אחרת שהפיקה עם ג'ון פול את
אחד הטובים של שנות התשעים, ורון מדבר איתי היום על אמנות
נגינה חדשה עם סמפלרים ואלקטרוניקה שלוקחים מקצבים ישנים מאוד,
מתחילת התשעים הוא אומר, ומגיעים עד השבעים והשישים.
כל כך מקנא באלה שישבו אז על הדשא וקלטו את הכל לראשונה...
מתגעגע כל כך לוירה לין, לרוג'ר, שידע איך לדבר אלינו במעט
עצבות וגעגועים, ברוך הבא למכונה הם שרים ברקע, ואני חושב עד
כמה המכונה התיישנה מאז. הם חזרו להופיע לפני כמה חודשים, רק
הופעה אחת, אפילו התחבקו בסוף, וסוף סוף הרגשתי את העור ברווז
יוצא אחרי הרבה זמן של תרדמת.
לא מובן מה שאני מנסה להגיד, אולי מובן רק לי.
אני כל כך מתגעגע למוסיקה שתהפוך לי את המעיים, באמת מתגעגע...