פוסעת לי בין לילה על החול הרך, הירח מאיר לי את צעדי.
מביטה אל הים... הוא כל-כך רגוע... וגם סוער.
הגלים הרכים שורקים לי... מן שריקת זמר עליזה
מרגישה  אותם בתוך תוכי, מרגישה שהם רומזים לי:
"הקשיבי לקולות הפנימיים שלך
אל תחזרי אל צעדייך הקודמים... המשיכי הלאה  
ולכי אחרי הקול שמושך אותך... לאן שהוא רוצה
אל תחששי ואל תפחדי,
שום דבר אינו בטוח אך שום דבר אינו מסוכן
שווה לנסות הרי בכל דרך שתבחרי יהייה בו מוצא ופיתרון.
רק אל תעמדי המשיכי עם הדרך ואם יש צורך לפנות עשי זאת
אך אל תחזרי לאחור.
ואל תשכחי את אשר חפץ ליבך הרי את הולכת
כדרך הקול שאומר לך תמיד לאן לפנות."

הבנתי שתמיד אין לשכוח מאין באתי ומה מקורי.
אלא הם בסיס החיים שלי אילו לא הם
לא הייתה לי זהות פנימית
אך שוב: "אל לך להביט לאחור מה שהיה נשכח... ונזכר".

ושוב הקולות הפנימיים חוזרים אלי
לאחר שתיקה קלה.
הם אומרים לי:
"לכי לך אל תפחדי
מצאי לך את החופש
אל תהססי, לא! אל תהססי.
מצאי את אהובך במעמקי ליבך.
ובני לך את ביתך ליד נופים מרהיבים.
אם הוא לא בשבילך... אל תהססי לשמוע לקולות הפנימיים
שצורחים להם ורוצים את החופש שלך.
אם האחר כן בשבילך תמיד תהיה לך עצה טובה מליבך
הקשיבי! איך הם מזמרים את מזמורי ליבך.
אוהבי את ביתך וחשוב לא פחות את סביבתך.
כך שתמיד תדעי שבעת צרה ומצוקה
תהיי בסביבה שאת אוהבת ובטוחה".

דברים אלו
איתי לאורך כל דרכי בחיי
לזכור כל צעד בחייך
"להקשיב לקולות הפנמיים
הם אף פעם לא משקרים
אחרים רוצים דברים שוליים ושטחיים ללא כל
רגש, צבע ואהבה".

"לכי אחרי הקולות הפנימיים, גם אם הם נגד דעתם של אחרים!"

מצטערת על הבילבול
אין תיקונים וזה נשאר כפי שזה נכתב אז