איתמר הלוי / הסיפור |
פנים כל אחר צהרים בו גשם
מחסנים רחובות מוכי אספלט נמצאים
על קצה ההסתלקות, בסוף היום.
רובו אינו על נשים, שמנצחות כבאותו יום שמש
של אינשטיין. או מאהבים באהבה.
הסיפור, חלקו, הוא של רגעים
כשאפילו תנועה איטית מהיר מדי לצמצם:
מילים שהעיפו את חיינו,
זוג עיניים תופסות וחותכות אחת את השניה -
חיקוי של חדר המנתחים,
כשהסכין והגז מצטטים אחד את השני,
רגעים לפני שהטלפון החל לצלצל:
רובו הוא על כמה דומם עמדנו, כמה מהר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|