לעד אזכור אותם פנים,
מחייכים, שמחים, עולצים,
ובשבריר שנייה נחרדים.
אנדרלמוסיה ורעש בילתי נסבל,
בורחים מן השמיים,
אך מביטים אל על.
צרובים במוחי אותם חיוכים,
חיים שלמים- רגעים קטנים,
איה חסד ורחמים?
איה אלוהים?
השגחה עליונה...
האומנם בליבנו מאמינים?
אעמוד איתנה ואומר "הן"
שכן כך אומר ליבי,
רואות עיני,
שומעות אזני,
וממששות ידי
על כן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.