1

כמו לכל דמות מפתח בסיפור אימה, ליוגב הייתה אישיות דואלית.
ד"ר ג'קל ומיסטר הייד אם תרצו. האירוניה הייתה שיוגב למד איך
להציל חיים בתור סטודנט לרפואה.

בחופשת סמסטר א' שנת תשס"ד ירדתי לים המלח עם ליאת, ידידתי
הטובה מהצבא, שהדביקה לי את הכינוי: "סימבה". הכרתי אותה
בתקופת החפיפה שלי בתפקיד ע. קמב"צ ביחידה. בחפיפה התקרבנו
מאוד והתחלתי לפתח תקוות, אך היא הבהירה לי מהר מאוד שאין לזה
סיכוי, כיוון שהייתה בדיוק לאחר פרידה כואבת מעוד אחד מהחברים
המושלמים שלה.
היא אכן ידעה איך לדוג אותם.

התכנון היה יומיים של הרגעות מוחלטת בים המלח. ניקוז רעלים
מהסמסטר המזוויע שעבר עלינו. במילה אחת - שאנטי. בשתי מילים -
שאנטי באנטי. עשינו יום של טיפולים ופינוקים ב"נובוטל". שרפנו
את החסכונות שלנו על מסאג'ים, שיאצו וארוחת צהריים מושחתת
במיוחד. בערב יצאנו לדיסקוטק קטן באזור המלונות והשתוללנו
כהוגן. שתינו בכמות שלא הייתה מביישת את ג'וני ווקר בכבודו
ובעצמו. בדיוק כשעמדנו לחזור חזרה למלון, נכנסה חבורה של
צעירים לדיסקוטק. ליאת יירטה בעיניה את החתיך מכולם וקרצה לו
קריצה שלא השתמעה לשתי פנים. הבחור קלט את הרמז ותוך שנייה
היינו שוב בפנים.

בלי לבזבז הרבה זמן מצאו השניים את דרכם חיש מהר לפינת
המזמוזים. אני נותרתי שיכור כלוט על הבר מוצא עצמי ליד חיילת
בחפש"ש ששמה לה למטרה למצוא זיון ללילה, והרי אני בורח מזיון
חד-לילי כמו מאלפקה בתקופת ייחום, אז הדבר היחיד שזיינתי באותו
ערב היה את המוח של הבחורה הזו. בשעה קטנה מאוד של הלילה הגעתי
למסקנה שעייפתי אפילו את עצמי, אז שלחתי לליאת SMS שחזרתי
למלון ושתהנה עם הבחוריקו שלה.

האנגאובר עמום הזכיר לי בשתיים אחרי הצהרים איפה בדיוק הייתי
ואיזה כיף של חופשת סמסטר יש לי. אחרי קפה חזק במיוחד ורחמים
עצמיים מול המראה, חיפשתי סימנים של ליאת, אך המיטה שלה נותרה
מסודרת, עדות ללילה סוער שעברה במקום אחר. בדיקה קצרה של
המשיבון הסלולרי שלי גילתה ש: "היי סימבה. אני ישנה עם יוגב
הלילה. הוא ממש מקסים. אני מתה להכיר לך אותו".

את אחר-הצהרים העברתי בבריכה, שוזף את גופי ואת עיני במבחר
הבלתי-נדלה של תיירות יפות בחופשה. ב-17:00 התקשרה אלי ליאת
ואמרה שהגיע הזמן לחזור לבאר-שבע ושיש לנו טרמפ בג'יפ של יוגב.
ביני לבין עצמי נדהמתי איך היא מצליחה בטביעת עין ייחודית
כל-כך לבחור תמיד את ה- cream of the crop.

מהרגע שיוגב הוצג לי רשמית, הייתה לי תחושה רעה לגביו. היה לו
מבט ערמומי בעיניים וחצי חיוך בסגנון: "אני יודע משהו שאתם
לא".
הרושם הראשוני שהוא הותיר בי היה של אדם יהיר, מתנשא ושחצן.
ליאת דאגה לספר לי שהוא היה חובש קרבי בסיירת גבעתי ושהוא קיבל
עיטור על אומץ לב בשעת קרב. היא גם טרחה לציין שהוא סטודנט
מצטיין לרפואה שנה שלישית. יכולתי לדמיין את האמא הפולניה של
ליאת יושבת בבית ומחככת ידיה בהנאה למשמע הבשורה: "אמא, אני
יוצאת עם סטודנט לרפואה!".

כל הדרך לב"ש יוגב סיפר לנו על המארבים מסמרי השיער שעבר ועד
כמה קרוב היה למוות. ליאת התמוגגה מהסיפורים ואני פיתחתי בחילה
מהבחור. כשהגענו לב"ש יוגב הקפיץ אותי למעונות וליאת נסעה איתו
לדירתו בוינגייט. בחצות ליאת שלחה לי הודעה שהיא מאוהבת מעל
לראש ביוגב ושהוא "ממש מושלם!". ניסיתי להיות שמח בשביל ליאת,
אבל משהו בתוכי צלצל רע לגבי הבחור הזה.

2

והנה, עברו להם חודשיים תמימים של מערכת יחסים מושלמת למראה
בין ליאת ליוגב. הם חלקו את לילותיהם בין דירתו של יוגב
בוינגייט לבין דירתה של ליאת במצדה. לכל מקום אליו הלכה ליאת
הלך גם יוגב. הם היו בלתי-נפרדים ונראה היה שהם באמת מאוהבים.
באחד הערבים סיפרה לי ליאת שהיא חושבת שהוא: "האחד".
בחודשיים שעברו מאז אותו טיול לים המלח הפקפוקים שלי לגבי יוגב
הלכו ונמוגו. התרגלתי לטון המתנשא שלו, ונוכחתי לראות שהשד
אינו נורא כל-כך. מדי שבוע היינו משחקים כדורגל עם הסטודנטים
האמריקאים לרפואה והייתה לנו כימיה על המגרש. היינו יוצאים
ל"פאבלו" ול"מנגה" אפילו בלי ליאת. נהיינו סחבקים.

במוצאי שבת ה-15/5/04 התקשרה אלי ליאת מבולבלת מעט. היא סיפרה
לי שמזה כמה לילות יוגב חוזר הביתה עם ריח חריף ושכבר אין לו
ממש חשק לשכב איתה. אמרתי לה שזה יכול להיות בגלל האימונים
הנוספים שלו בחדר הכושר ושיהיה בסדר - הוא עוד יחזור לעצמו.
ליאת התרצתה וחזרה לספר לי על התכניות הגרנדיוזיות שלה עם יוגב
ואיך הם הולכים להיות בעל ואישה מושלמים ממש.

כעבור שבוע התקשרה אלי ליאת בוכייה ומייבבת. היא סיפרה שתופעת
הריח החריף וחוסר החשק המיני של יוגב נמשכת. שאלתי את ליאת אם
היא שאלה את יוגב בעניין, והיא השיבה שהיא מתביישת לשאול.
למרות שחשבתי שזו עוד אחת מהפראנויות הפולניות של ליאת, לקחתי
על עצמי בלית ברירה את המשימה הלא-נעימה. ביום ראשון בערב
נפגשתי עם יוגב במרכז הספורט לעוד משחק כדורגל. אחרי המשחק
המוצלח בו ניצחנו 3:1 קפצנו למקלחת קצרה במלתחות. תוך כדי
ניתוח המשחק במקלחת כהרגלנו, הגנבתי שאלה קטנה בנושא שהטריד את
ליאת. שאלתי אותו בדיפלומטיות מהוגנת איך האימונים הנוספים
משפיעים עליו. יוגב אמר שאין להם כל השפעה ושכבר רואים את
תוצאות אימוני החיטובים שהוסיף. חידדתי את שאלתי ושאלתי אם
האימונים האלה מעייפים אותו יותר מהרגיל והוא אמר שלא. כיוון
שלא ממש קיבלתי תשובה, הלכתי על הטקטיקה של הישירות הבוטה.
אמרתי ליוגב שליאת חושבת שהוא מתנהג ממש מוזר לאחרונה. שהוא
חוזר מאוחר בלילה מדיף ריח חריף ושלא ממש בא לו לשכב איתה
יותר. יוגב התמהמה בתשובתו לרגע, ואז אמר: "אה, זה? הריח הוא
מהפורמלין של הדיסקציות שאנחנו עושים, והעובדה שאין לי ממש חשק
מיני לאחרונה זה בגלל כל הלחץ בלימודים". תשובתו שנשמעה לי
סבירה לחלוטין הועברה כלשונה לליאת. לליאת רווח לשמוע שהיא לא
איבדה את הסקס-אפיל שלה והיא התנחמה בעובדה שלאחר תקופת
המבחנים המתקרבת והירידה בלחץ, היא תוכל לשוב ולהשתגל עם יוגב
כמו שפנפנה על אקסטזי.

לא עברו להם שלושה ימים והפעם טלפון היסטרי מליאת: "סימבה -
הריח רק הולך ומחריף. הוא חוזר עם כתמים מוזרים על הבגדים שלו
והוא לא רוצה לישון איתי באותה מיטה. ביררתי עם חברות מהמחלקה
שלו ומסתבר שאין בכלל דיסקציות בימים שהוא חוזר הביתה עם ריח
של פורמלין. אני לא יודעת מה לעשות!". ניסיתי להרגיע אותה
ולהזכיר לה שאחרי תקופת המבחנים הכל יבוא על מקומו בשלום, אך
היא לא נרגעה ואמרה שצריך לעשות משהו בעניין. כששאלתי למה היא
מתכוונת ב"לעשות משהו בעניין" היא אמרה בפשטות עניינית: "צריך
לעקוב אחריו". אמרתי לליאת: "אני רואה שמבוא לסטטיסטיקה חירפן
אותך לגמרי, הא?". הוספתי בהלצה שאולי יוגב בוגד בה עם הגופות
עליהן עושים את הדיסקציות. ליאת מצידה, התעקשה שנלך ערב אחד
"לרחרח" באזור מדעי הבריאות ונראה אם יש דברים בגו.
כדי להפיג את הפראנויה שלה ולהסב לעצמי קצת שקט נפשי הסכמתי
לרעיון שלה.

3

ב- 25/05/04 בשעה 21:30 הלכנו ליאת ואני להעיף מבט באזור
"פתולוגיה" ולחפש רמזים להתנהגותו העלומה של יוגב. ידענו שהוא
אמור להיות שם והחלטנו לאתר אותו. ליאת השיגה מבעוד מועד אישור
כניסה למעבדות הדיסקציה מחבר לשעבר שהיה חייב לה טובה (או
שתיים). ליאת צלצלה לסלולרי של יוגב, אך לא הייתה תשובה. היא
ניסתה עוד כמה פעמים, אך במקום תשובה שמענו את צליל הרינגטון
של יוגב "stairway to heaven" מתחזק אלינו מקצה המסדרון אליו
פנינו. החלטנו שנכנס לחדר הדיסקציה ממנו בקע הצלצול. בחשאיות
ובלאט התקרבנו אל עבר החדר ופתחנו את הדלת באיטיות. מה שנגלה
לפנינו היה מחזה מצמרר. לנגד עינינו המשתאות ראינו את יוגב
רוכן מעל גופה כאשר מכנסיו מופשלות. לא היה צריך מקום לדמיון
באותו רגע. בתוך תוכי הייתה לי תחושה של פלצות מעורבת בפרץ
צחוק מתגלגל. פניה של ליאת החווירו כמעט כמו ברגע שקיבלה את
הציון במיקרו. עיניה אמרו בעתה.

קול רעם עמום נשמע בחדר. ליאת נפלה מעולפת על הרצפה. יוגב קפץ
בסיבוב לראות מה קרה, וכשהבין שנחשף תרתי-משמע, לבש מיד את
מכנסיו ורץ לקצה החדר. אני ניסיתי לאושש בינתיים את ליאת תוך
כדי צעקות לקצה החדר בו היה יוגב: "יוגב, יא חולה בראש! מה
עשית?".

כשליאת חזרה להכרה, יצאנו שלושתנו מהקמפוס הרפואי. ליאת החזיקה
בידה הרועדת את ידי ויוגב צעד איתנו במרחק מה משנינו. יוגב
ניסה להסביר בגמגום שמאז הצבא הוא סובל מנקרופיליה. הוא סיפר
לנו שבאחד המארבים בלבנון ראה גופה מרוטשת של לוחם ומאז הוא
נמשך באופן לא מוסבר לגופות, וזו הסיבה שהלך ללמוד רפואה.

4

תקופת המבחנים של סמסטר ב' תשס"ד פקדה אותי ואת ליאת בסערת
רגשות. היא עדיין הייתה מעורערת ועולמה שחרב עליה באותו רגע
אירוני ומחריד, עדיין היה הרוס ברובו. האירוע השפיע קשות על
תוצאות מבחניה, והיא עזבה את לימודיה בבן-גוריון ועברה ללמוד
במכללת רעננה לא רחוק מביתה.

בפעם האחרונה ששמענו על יוגב, הוא אשפז את עצמו מרצון ב"גהה".

וליאת? ליאת כבר מצאה לה בינתיים עוד בחור מושלם. קוראים לו
יריב והוא בסטאז' של לימודי משפטים.