"מהי אותה נגינה מופלאה שאני שומעת?", תהתה לעצמה מרת שמלו, והחלה ללכת בעקבות
הצליל. כמהופנטת היא צעדה לה ברחובות ציריך, עד אשר הגיעה למבנה שהיו לו קירות
לבנים, וקשתות עגולות ותקרה אחת גבוהה גבוהה. חסרת מילים היא התבוננה בחלילנית
שעמדה שם, שהמבנה יצר אקוסטיקה מדהימה לנגינתה. לרגע אחד הבחינה מרת שמלו
שאיננה לבד עם החלילנית. איתן נמצאת גם האמבטיה המפורסמת, שקראה עליה באגדות,
שיודעת למלא את עצמה במים זכים וטהורים, ולעולם לא מפסיקה. נרגשת כולה, הוציאה
מרת שמלו את המצלמה, ובדיוק כשלחצה על כפתור הצילום, היא שמעה מרחוק את צלצול
השעון המעורר שלה. היא פקחה את עיניה באי רצון, ושמה לב שהיא נמצאת בתוך מיטה
בחדרה.
"האם כל זה היה רק חלום?" אמרה בקול עצוב.
מסתבר שלא.
