אני שבה אליך, ידידי קטולוס.
לבסוף לגמתי מקוקטייל הנטישה, שבמשך חמש שנים
נשמר במיוחד עבורי בצנצנת סגורה היטב
בקצה המדף העמוס שמעל הבר,
שמרוב כלי זכוכית ותערובות נוזלים
נראה יותר כמעבדה.
(מבצע מיוחד: כל המזמין ארבע בירות
מקבל צלחת פטרי לגידול חיידקי בדידות על חשבון הבית.)
הברמן מוזג לי ומחייך:
"סופסוף הגעת. חמש שנים שלא ראיתיך.
את רוצה את המשקה שלך שייקן או סטירד?"
אני אומרת לו: "שייק איט, בייבי!"
ושותה ורואה אותך.

טוב לראותך, ידידי קטולוס!
ראני: עכשיו אני ג'ינג'ית וממושקפת,
ואהבתי הגדולה הובסה במלחמת ההתשה.
חשבתי שייסדתי לה עיר ובניתי חומה,
אלא שהסתבר שהקמתי רק מאהל משמיכות פיקה,
כאילו לא היתה אלא עוברת אורח.
שום לבנה נוספת בחומה כבר לא תעזור לה,
כשהיא יכולה לגלגל את השמיכות וללכת
למות במדבר הצחיח. לשלח את הגמל ולשפוך את המים.

קטולוס, אני עייפה. מנושלת מירושת שולמית.
כשהייתי איתך בפעם הקודמת, עדיין הייתי
בתולה מופקרת. עתה הנני מוכת אהבה כמוך.
אהובי יבנה לו עיר חדשה. מצדי, שיקרא לה רומא.
הלא כן עושים צאצאי אניאס, הנמלט מאהבת המלכה מקרתגו.

תן לי חיבוק, קטולוס. בפעם הבאה שיהיה לי אהוב מלבדך,
אשאיר לך מפתח בתוך אדנית הפרחים:
אין זה מזיק להתכונן מראש לבדידות.
ואם אתייאש - אולי אעבור למחנה הענוג של סאפו.

אני שבה אליך, ידידי קטולוס.
אשאר איתך עד האהבה הבאה.
התשכח למעני את קלודיה השרמוטה?


21 במאי 1999, ק. ים.