אור איה / 8.9.2005 |
ותמיד צמרמורת בגוף,
תמיד תזזיתיות לא נשלטת,
כל הזמן טירוף.
למה כל מילה מכאיבה,
ניקזת כמו דם מצוואר שחוט,
למה כל צחוק מפרפר
בריחוק.
למה היינו שם,
מדוע חזרנו
מה השתבש
מה נברא.
והכי מהכל-
מה בבוקר
יגרום לי לרצות
להקיץ משינה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|