|
אני כבר נגמלתי מהציפור הזו
שבכנפיה העכורות מיששה את כתלי
אכן הייתה כלואה במבוך נפשי הנעול
אבל היא מתה מזקנה
והקירות הלבנים סוידו מחדש עם בוא האביב.
אך ריחה עוד עומד באוויר מעופש
מתרכז אי-שם בפינה גנוזה
כרוח רפאים משוטט בשתיקה בין חומות עזובות
מלטף את הסימנים שחרטה הציפור באבן
נמהל בחולשותיי, ניזון מעוצמתו. |
|
|
גוסס חדש:מי
זה?
גוסס ותיק:מי
זה?
גוסס חדש:זה
זה.
גוסס ותיק:גם זה
זה.
[פאוזה]
גוסס חדש: כאן
מתים?
גוסס ותיק: כן,
כאן נמות.
גוסס חדש: אז זה
המקום.
גוסס ותיק: כן,
זה.
גוסס חדש:אבל
אולי יהיה מקום
אחר.
גוסס ותיק:לא
יהיה
גוסס חדש: אבל
אולי
גוסס ותיק: אבל
לא.
מתוך:
"הבכיינים" מאת
חנוך לוין ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.