ראשית אכנס לעצמי דרך הלוע,
ואנסה לחפור החוצה את המועקה.
בראותי שזהו מאמץ שווא,
אאשים המצב במה שאכלתי.

אחפור בבטני, אחפש העול.
אותה לבנה שכובדה על מעי.
אנסה לדחפה מהכבידה על קרביי,
והיא איננה זזה ממקומה.

אנסה לעצבה ולשפכה במילים,
מפני שהמילים מובנות,
אך לא יימס החומר,
ולא ינוח בתבנית.

אקבל את המצב כחוויה לימודית.
קשיים עליי משום שזקוק אני להם,
אך בניצבי מול הרגש,
אקמול בבחילה.

אושר איננו חוסר הסבל.
אושר הינו התמודדות.
סבל הוא אלוהי,
יגון הוא אנושי.