"עזרו לי! הנבלה הזה גנב לי את העט", זעקה הג'ינג'ית ושמטה את
תיק ידה.
האדון בצד הרים את עיניו מעיתון הבוקר. גבר לבוש שחור ברח
החוצה דרך הדלת שנטרקה רגע לאחר מכן. "בעלי קנה לי אותו ליום
הולדתי..." אמרה הג'ינג'ית והזילה דמעה.
המלצר הביא לה עוגת צימוקים וקפה הפוך על חשבון הבית.
מתנשף התעורר החולם בביתו, מכוסה בזיעה קרה. "יום יבוא. יום
יבוא ואגנוב לכולם את העטים!" חשב האיש בצורה חולנית, כמו במין
סרט רע. האיש עצר והביט לעבר אוסף העטים הבלתי-מבוטל שהיה מונח
בפינת חדרו הדל. היו לו קצת יותר מ- 5700 עטים, אבל מי סופר?
עפ"י הערכה של מכון מחקר אלמוני יש לכל אדם בעולם בממוצע כ-4
עטים. יוצא מכאן שיש לו עוד הרבה עטים לאסוף בסך הכל.
מאחורי האובססיה המטורפת לגניבה חסרת סיבה כביכול עמדה
אידיאולוגיה שלמה. בני האדם מתקדמים מבחינה טכנולוגית בעזרת
עטים. הקידמה כידוע, היא השורש לכל הרוע בעולם הזה. את הבעיה
הזו צריך לעקור מן השורש, ועל כן יש להשמיד את כל העטים לאלתר!
או כך לפחות סבר האלמוני. הייתה לו כוונה טובה, או לא כל תוצאה
של כוונה טובה - היא טובה. באותו לילה עיניו נצצו מאש כאשר צפה
במפעל של Pilot, חברת עטים המהווה איום על הציביליזציה, עולה
בלהבות. היה זה מחזה מרהיב, הוא תכנן אותו לילות שלמים. לילות
שלמים של חוסר שינה, וזה היה שווה את זה מסתבר. כמה ליטרים של
בנזין עשו את העבודה היטב, וכנראה הכימיקלים האחרים במפעל
השלימו את המלאכה.
הפקיד בדלפק בית הכלא מילא טפסים בעט אדום. וריד במצחו של
גיבורנו התכווץ וידו הכבולה באזיקים נסגרה לאגרוף. הוא הרגיש
כמעין כלב קשור שמנפנפים מולו סטייק והוא לא מצליח להגיע אליו.
הוא ידע שהעולם יהיה טוב יותר בלי עטים, הוא פשוט ידע זאת.
"אז חשבת שתוכל להעלים את כל העטים, אה? טינופת..." אמר החוקר
המשטרתי וסגר את הקלסר שהיה מונח לפניו. המנורה שירדה מן התקרה
התנדנדה מצד לצד. "אינך יודע שבלי עטים אין קידמה?" אמר החוקר,
"ומה היינו עושים בלי קידמה?"
האיש שתק ושמט את ראשו ודמעה מלוחה זלגה על לחיו. |