בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ. יצא לו טוב, אז הוא היה
מרוצה ובמהרה שמר את המסמך והמשיך במלאכתו. בדרך הוא גם הפריד
בין המים ליבשה, ברא בעלי חיים, צמחיה, אור וחושך ובאמת היה
טוב, אז הוא שמר שוב על המסמך הקודם. את האדם היה קצת יותר
מסובך לברוא, אחרי הכל הוא קצת יותר מורכב משאר הבריאה. אך
לבסוף, לאחר מספר נסיונות, חלקם כושלים יותר וחלקם פחות, ברא
סופית את האדם. ברגע שעשה זאת לחץ מהר על שמירה, ונאנח בכבדות.
סלע ירד מעל ליבו. לא ברור אם היה הדבר משום שהיה מותש מיום
העבודה הארוך או כי היה משוכנע באמת ובתמים שיצירתו היא מופתית
וחסרת פגמים, אבל היו בה מספר בעיות, כנראה נסתרות לעין, וזאת
תראו בהמשך. אלוהים רשם לעצמו תזכורת לקרוא ליום "יום שבת".
לאחר מכן בהה במסך מספר דקות עד שלפתע נרדם, וכך נמנם לו שעה
ארוכה על הכסא המרופד.
על צעדיהם הראשונים של בני האדם השגיח אלוהים בלפחות 9 עיניים,
כמו שאבא משגיח על ילדו הקט בשעת רכיבתו הראשונה על אופניים.
כמו ציפור אשר מגוננת על צאצאיה שמר הוא על בני האדם מכל משמר.
וכמו כל מחנך הענישם כשהיה צורך לכך. בשלב מסוים החליט עם עצמו
שבני האדם מסתדרים די טוב בעצמם ויש לתת להם לפרוח לבד. אז הלך
לנוח, ומדי פעם חזר אל המסך לבדוק אם הכל בסדר.
הזמן עבר, עד שבוקר אחד, בעודו שותה את הקפה שלו, ניגש אלוהים
אל המסך. על הצג היה כתוב באותיות ברורות "קיבלת מייל חדש".
מאחר שלא קיבל הודעה זה זמן מה הופתע במקצת, וזאת ניתן היה
לראות בבירור על פרצופו שהתעקם. המשיך ולחץ על אישור.


From: Administration
To: God
Date: 653.425.46 Universe Time
Subject: A Malfunction.
אלוהים יקר, שלום רב,
אמש הסתמנה במערכת שלך תקלה מהסוג החמור ביותר. הנתונים שמציגה
לנו התוכנה מדברים על רצח של יותר מ-6 מיליון מתושבי המערכת
שלך. דבר כזה אינו מקובל בעליל. מדובר על רשלנות לשמה. אי לכך,
ובהתאם לזאת, אנו נאלצים להפסיק את הפרויקט שלך עוד היום. כמו
כן יש למחוק כל קשר שלך עם החברה. באם תנסה לחדש את הקשר נאלץ
לפתוח בהליכים משפטיים.

ההנהלה.

אלוהים ישב פעור פה מול ההודעה המבעיתה. הוא פישל, אין ספק.
הוא נתן לבני האדם יותר מדי חופש. כמו שמשורר דגול אמר פעם:
"ידע הוא ידיד מסוכן, אם אף אחד לא קובע את הכללים", ואין גבול
לידע, ואין גבול לניצול הידע. הכללים ודאי נמצאים במקום כלשהו,
והם די מעורפלים.
היה מאוחר מדי לחזור למסמכים קודמים, או שאולי בכלל לא היה
טעם. אלוהים סימן את כל המסמך, והשהה את אצבעו על מקש המחיקה.
הוא לקח נשימה ארוכה, אך לא היה מסוגל ללחוץ. הוא הרגיש קשר
גדול מתמיד לעולם שברא, קשר שאולי דעך עם הזמן, אך כעת התעצם
שבעתיים. לשונו נעה על שפתיו וטעמה את המליחות שבדמעותיו,
דמעות אמיתיות של עצב מהול בחרטה. זהו, זה נגמר. הוא פינה את
שולחן העבודה וארז את חפציו לתוך קרטון חום די קטן. כשסיים
הביט במחשב לרגע והשאיר אותו באותו מצב, דולק. חשב: אולי היה
יכול להיות אחרת. לא, בטוח היה יכול להיות אחרת. חשב, והתעצב.
בשל קיצוצים בחברה אף אחד לא החליף את אלוהים. כך נותר העולם
ללא השגחה עליונה, שכן אין לו שום משמעות במונחים קוסמיים,
ולחברה בכלל. לו היה מצבו של העולם באותה עת כמצבו של רכב פרטי
בעולמנו היה ודאי ננטש בשדה מרוחק ונשכח. העולם התייתם, והפך
לעוד נקודת אור ביקום. כזאת שבעולמות אחרים מסתכלים עליה
ואומרים "בטח גם משם מסתכלים אלינו עכשיו", אך לא באמת
מתכוונים לכך.
כעת גורל האנושות נתון בידי בני האדם, בידינו. הוא שלנו, ולא
של אף אחד אחר. וכך גם האחריות הבלעדית עליו היא שלנו, וזה קצת
קשה כי לנו אין כפתור "חזרה".