הוא עמד אל מול הים הגדול ידיו היו בכיסיו הוא נעמד ממש קרוב
אליו לאוקינוס הגדול הזה אהבתו לרעש הגלים למרחב האין סופי
לשקיעה המכה על המים הייתה עצומה ועוד בחברתה יכל היה לשבת
שעות ורק להריח את ריח אויר הים שמגיע ומתמזג עם ריח גופה
כשהלכה לה הלך משהו עימו כל עולמה היה עולמו כי תחת השמים האלה
לא היה לא אף אחד חוץ מהים
הגלים היכו בחוזקה על קו החוף נטיפי מים ניגרו על פניו המעיל
שעל גופו לא סיפק את חום גופו היה באמת קר כמו שאמר החזאי אבל
הוא רצה להיות בים עכשיו ולא עניין אותו הקור, השמש השקרנית
נטתה לשקוע ואחרוני הגולשים נראו עוזבים את החוף הוא התיישב לו
בלי תזוזה עיניו היו ממש ממוקדות רק על קו המים ועברו להתמקד
רק על ריבוע קטן ממנו לא זז
הגלים היכו בכעס כחיה פצועה שערו היה רטוב עיניו ופניו צרבו
משטף הגלים עם המלח אך ראשו לא זז וגופו לא התכווץ דמעות החלו
לזלוג מעיניו דמעות גדולות כאלה שיש בהן מין בכי חרישי עמוק
הוא רצה להתפרץ כל כך חזק שרק הים יכל היה לספוג גשם החל מטפטף
בוכה על צערו מנסה לנחמו והגשם מתחזק מנסה לגרשו אך הוא עדין
יושב מכווץ ומרגיש את השמים, הגלים ובכלל כאילו כל העולם נעצר
בשבילו כדי לנחמו.
הירח כבר יצא אנשים כבר חבוקים, אהובים וחולמים מתכוננים אל
המחר אך בשבילו אשמורת שנייה היא עניין של מה בכך.
כוכבים מנצנצים ונופלים רק בשבילו כמתאבדים לבקשות, מתחננים
להעירו ושוברים מוסכמויות של הירח השליט אך עיניו ממוקדות ולא
פונות אל העולם
הנה כבר עמוד השחר מבצבץ לו במזרח וכמעין מרוץ שליחים משחרר את
הירח לדרכו והוא עדיין פונה למערב ובקול חנוק מבקש רק עוד פעם
לראותה אך השחר לא עוצר, השמים מתבהרים והשמש מרקינה ומבין
שהעולם ממשיך וכך היא בעולמה אך קשה לו כל כך כי חוץ ממנה יש
לו רק הים
כך משלים עם מצבו וממשיך לשבת כל היום מסתכל על הגלים שבאים
ומשתתפים בצערו אך הם נשברים כשרואים את מצבו ומבקשים את אבי
הגלים שיגיע ויכה
כך ישב כל יום עד שיבוא הגל הגדול, הגל שחיכה לו הרבה זמן
וישטוף אותו לתוך הים הוא יעלם ואם יהיה בו כוח הוא יחזור
לחיים חדשים ממש כמו בראשית