להשלים...

לתת מעצמך, להשקיע, להבין, לרצות, לחשוק
והכי חשוב לחשוף, עד העצם האחרונה, לגלות הכל.
להשליך הכל לכיוון השני, לא להחליט החלטות לבד
לדעת הכל עד הפירור האחרון, לא להישאר באוויר

לגשש, לחשוף, לגלות, היא מספרת, היא מגיבה
היא מדברת... היא המומה, ומגיבה כך בחזרה
את ספק שומעת ספק מקשיבה,
לא מסוגלת להבין, רוצה להבין עד הסוף, מנתחת
ומבינה שהיא לא מאוהבת, את כן היא לא.

אכזבה תהומית, חוסר נעימות, מועקה אך עם זאת הקלה
לא מורגשת, בשכל הישר שלך, אך בלב, פצע עמוק שספק מועד הגלדתו.
וכדי להתרפא, אי אפשר לראות ולהיפגש עם חלק מהעוגה ולא לרצות
לטעום אותה, לכן עדיף להשאיר אותה שלמה, בתוך חלון הראווה ולא
להתקרב, להתרחק וכמה שיותר מהר, להתרחק מהחנות המלאה כל טוב
והגדושה בפיתויים רבים, לברוח, כמה שיותר רחוק,
שמישהו אחר יקנה את העוגה, מישהו ראוי שידע לחתוך אותה במקום
הנכון ולאכול אותה כמו שצריך, את לא יכולה להיות המפית הקטנה
שם, מקומך לא שם. את כרגע מוכתמת מהעוגה, כתמים גדולים שאת לא
יודעת מתי יתנקו. הכתמים האלה הם חלק מהעוגה והם בנתיים דבוקים
חזק אלייך.


כביסה, את צריכה לכבס הכל, לזרוק הכל למכונת הכביסה,
להוסיף סבון ומרכך, לשטוף הכל, לנקות הכל, לזכור את הריח הטוב,

אבל לקפל ולשמור בזיכרון הטוב, לקפל ולא לפתוח חזרה, לעולמים.
סך הכל, זה מריח טוב, יש לזה, היה לזה ריח טוב, של התמכרות
ותשוקה ועוצמה שלא הרגשת מזמן, אבל הגיע הזמן לכבס,
לשטוף את כל החומרים הכימיים שהתערבבו להם שם,
לנקות, ולהשאיר את זה רך עם ריח טוב,
והכי חשוב,
לקפל את זה חזרה, באיזור של הזיכרון הטוב,
לחייך לזה, ולדעת שמקומו של הארוע והחוויה היא אי שם בזיכרון,

המתוק, וכמובן ללמוד מהחוויה כמו כל משהו אחר בחיים שלך.

שיהיה לך בהצלחה, את חזקה ועברת הרבה רעל בחיים,
ועכשיו זו כביסה רכה,
תקפלי אותה
יהיה טוב.




לקרוא, ולא להאמין שמשהו כזה קרה לי בחיים...
לא תכננתי, לא חשבתי, אבל זה קרה
וזה מאחוריי... כתבתי את זה כדי לסדר את הדברים בראש בזמנו.