איזה מזל תאמינו לי איזה מזל, מתנו רק שניים ...איזה מזל, לא
רציתי לפגוע במורל הלאומי, בחוסן הנפשי המדיני כמו שאמר לנו
מפקד האוגדה.
נורא דאגתי...שאולי נהרגו יותר. כשמתים  זה גם חשוב הכמות ולא
רק האיכות (כמו שדני המ"מ אומר) אם נהרגים שני חיילים אז חליק,
לא נורא, זה מחיר  שצריך לשלם, ארבעה עד חמישה זה כבר ארוע,
שבעה ומעלה... אסון לאומי ואם נהרגים עשרה... חבל על הזמן,  הם
יקבלו מהדורה מיוחדת כל שעה, עידכונים מהשטח, כתבנו עם הוריי
אחד החללים, הדמיית מחשב של הפאשלה, הכל,
THE  WHOLE  TOUR כמו שאומרים.
מי שנהרג לבד אולי ישדרו את "דמעות של מלאכים" בסוף מהדורת
מבט... אולי... זה לא שהדם שלו פחות כחול, זה לא שהוא נעלב או
משהו כזה ולהורים שלו זה לא עושה יותר או פחות גאווה, הם ממילא
לא רואים את ה"אין-מהדורה המיוחדת"  בטלוויזיה. בכלל יותר טוב
למות לבד, אתה מגיע לשמים לבד ויכול לעשות את כל הצ'ק אין
מסודר, אתם יודעים מה הלך פה ביום כיפור ??? כולם יצאו לחג...
אף אחד לא נערך אמרו פה שזה היה מחדל, שתפסו אותם עם המכנסים
למטה עשו על זה ועדת חקירה, חבל על הזמן כמה ראשים נערפו, זהבה
שהיתה אחראית פה אז  הדביקה הכל על דוד האפסנאי.  
הכי טוב לבוא לבד, לקבל יחס אישי, תראו את הכנפיים, בחרתי
לבד... דנדשות, לא בלאי כמו אלה שאתה מקבל כשיש לחץ, לפעמים
כשאתה מגיע במסה בסוף לאף אחד כבר לא אכפת ממך, אפילו שלמטה
אתה נחשב גיבור, פה זה לא משחק, לך תסביר לאפסנאי שהפרעת לו
באמצע ברזיל - גרמניה שבכלל ביקשת לשרת בגל"צ.  נראה לי שהכי
טוב זה לא למות בכלל, אבל כמו שאמו לנו בטירונות,
"מי שאל אותך בכלל  ??? ".
טוב אני חייב לזוז, לא רוצה לאחר על היום הראשון, לא בא לי
לחטוף שבת ישר על ההתחלה.