|
אתמול כשנהגתי למאפיה ברחוב הרצל לקנות כמה פיתות ולחמניות
ואולי קוראסון או שניים, הבחנתי בה. היא הלכה ברחוב, מחייכת
לעוברים ולשבים. פוקהונטס. פוקהונטס, בכבודה ובעצמה. היה לה
לבוש קצת שונה מהסרט של דיסני אבל אין סיכוי שזו היתה מישהי
אחרת.
היה לה שיער שחור מסודר בשתי צמות ארוכות ועיניים חומות
מדהימות ואני, נסעתי לי וידעתי שבשביל דבר כזה צריך מזל. האטתי
את המכונית אבל חלק מהמכוניות צפרו לי והיה רמזור ירוק שחבל
לבזבז אז המשכתי לנסוע.
יותר לא ראיתי אותה בחיים. |
|
|
דודו בא אלי
וביקש קצת קוק
אמרתי לו
דודינקה אתה
יודע שיש לי רק
גראס אז הוא
ביקש קצת גראס
אמרתי לו דודילה
אתה יודע שיש
יובש עכשיו גם
חורף וגם בלאגן
בגבול, אז הוא
שאל אם יש לי
כדורים,
הזדעזעתי אמרתי
לו דודו אני לא
מחזיק כימיקלים
דיברנו על זה
לא?
אז הוא ביקש
אקונומיקה
נתתי לו, אני לא
מסוגל לסבול
כימיקלים.
ד"ר מישה רוזנר
הרופא האישי שלי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.