חלומות באספמיה אפיינו את עברי
פרפקציוניזם טבע חותמו במחשבתי
מגלומניה שאין בה ממש
חיים שלמים סביב אותו החשש

מכאן ומכאן הנני לכוד
רעיון המציאות ממזמן כבר לגמרי אבוד
עתה, שולח אני תפילה לשמיים
באמצעות הניצוץ המיוחד היוצא לי מהעיניים

אולם, חדלון אינסופי מצוי בעצמותיי
מתחבט כיצד דרכי משתקפת בפני אוהביי
ייתכן כי העזבון שברצוני להוריש לצאצאיי
מנחה את דרכי במרוצת חיי

בתומה של תקופה חסרת מעצורים
שבה השגתי מבוקשי על חשבון האחרים
זה הניצוץ הפך לשלהבת מבעיתה
ובלבי הפנמתי שקיים נתיב אחר להצלחה.