הסתובבתי כל היום חיפשתי לך מתנה.
קניתי לך את הדבר האחרון שעוד הזכיר לך אותי,
את כל ההשקעה והכסף שלא היה לי נתתי.
מתקשר אליך כדי לשמוע שאין לך זמן אלי:
"איפה את?"
"סתם אני לא בבית"
"מה זה סתם?"
"אני עם תומר, מסתובבת"
את השקט החשוד שהיה באוויר כבר הכרתי,
אותו שקט שהייתי בו חלק לא פעם בחיי, רק מהצד השני.
וכמו בסרט רומנטי סוג ב' נסעתי אליך.
כל הדרך בכיתי לרקע אלפנט שר על זה שפתאום היא הולכת.
את הכביש כבר לא ממש ראיתי רק אורות מטושטשים.
עליתי אליך הביתה שמתי לך את המתנה על השטיח של הדלת והלכתי.
אותו בית שהייתי רגיל פעם לבוא אליו עם כל כך הרבה אהבה,
אותו בית שהייתי כבר מחכה להגיע אליו כדי שאוכל לראות אותך.
רק רציתי לשמח אותך ידעתי כמה זה חשוב לך.
אבל כנראה שלהרוס אותי זה יצר יותר חזק היום.
נכנס לאוטו מסתובב מוצא את יוסי צועק על הבדידות וחוזר לחדר
שלי שם אני יכול להישבר בשקט לחתיכות הכי קטנות.
כבר מלא מכל הגאווה שבלעתי...

באמת מזל טוב