עונת קטיף

רק קולו של הקריין מתהדהד בראשי
מנסה להבין מה קורה במוחם
בתודעתי
דמעותיה אינן מרפות
זולגות על לחיי
מגעה אינו מרפה
חתכים על זרועותי.
זהו ביתם
זו אמונתי
זו אמונתם
אומנתם

ראו את הדקל נעקר
כבר אין לו שורשים
יש לו קראווילות
יש לו בתי מלון
בקרוב גם את זה לא יהיה
בקרוב ישתלו אותו בעציץ
ויגידו שזה זמני
אבל אנחנו יודעים טוב יותר...

הם ייזנו מדמנו
ואנו מדמם
ונהפוך אחד
ושורשינו ישברו את החרס
ועיננו יראו את השברים
ומוחותינו יבינו שפעם
היה כד
הוא הכיל מים
גם דקל